רומנו, עורך דין חיפאי, נקלע לקרב של חייו. שנים עברו עליו בשולי האירועים הגדולים, עד שהוא נקרא להגן על נגר ערבי שהיה מעורב בתקרית אלימה ומגלה שנלכד בסבך מוסרי ורגשי שלא שיער את מידותיו. מה שנראה כסכסוך עסקי מגלה פנים אחרות מרגע שנחשפים שורשיו בעבר, כשהמעסיק עוד נקרא בשם אחר. בחלוף שלושה עשורים מתברר שדבר לא נשכח.
האם תעלה עכשיו ממעמקי השנים אשמה נוספת, חמורה יותר, או להפך, יתגלו שם נסיבות מקילות? ואולי לא טינות מן העבר יכריעו, אלא ההווה ואהבה שאינה תלויה בדבר? אילת שמיר, כלת פרס ראש הממשלה ופרס רמת גן למצוינות ספרותית, מבודדת בספרה השלישי מקטע מליבת חיינו כאן, ובכתיבה בוטחת ורבת־כוח מצליחה להאיר את המורכבות הסבוכה של ההוויה הישראלית.
-----------------------------------
"הישג ספרותי חשוב. ביד אמן של סופרת בוטחת ומיומנת מובילה אילת שמיר את גיבורה אל הכרעה מוסרית ופוליטית, שמעטים הסופרים המעזים להתמודד איתה". א.ב. יהושע
"אני אוהב את העברית שלך, את העלילה, אני מודה שגם את הברוטליות הזאת, הגבריות... קראתי את נטל ההוכחה כארוחה של מנה אחת, מתחילתו ועד סופו, והוא אומצה משובחת". מאיר שלו
"כתוב לכאורה באיפוק, בשקט ובהומור. אבל מתחת לפני השטח מחלחלים מעשי עוולה מזעזעים הנוקבים את נפש הקורא...ספר חד ומדויק". עמוס עוז
"ממש לב המאפליה מקומי. השילוב הנושאי והמוזיקלי של הטקסטים שבאים לסירוגין יוצר דיסוננס כואב..." דרור בורשטיין
"נטל ההוכחה מספק לקוראים חוויה ספרותית עזה, מוחלטת, נעדרת שומנים ועודפים". גילי איזיקוביץ', הארץ
"אילת שמיר שייכת לחוג מצומצם שלכותבים ישראלים שמשלבים מקצוענות ורגישות ספרותית". יוני ליבנה, ידיעות אחרונות
"איילת שמיר משיגה כאן הישג שמעטים השיגו: היא מוצאת דרך ספרותית משכנעת למסור את מציאות הדבר שבין יהודים לערבים כמו שהיא: מציאות שנובעת מן הנורמליות החולה של גברים ונשים רגילים". נסים קלדרון, וואלה!
"מראשית הספר נוכחתי שהסופרת קונה לה בי מעריץ שמתפעל מרקמתו של סיפור עשוי על פי תוכנית ברורה, פרשה קורעת לב ממציאות לא אפשרית בין שני העמים בארץ. להערכה מיוחדת ראויה שליטתה, השתלטותה בעצם, על כל מה שנדרש לדמיונה על מוסד חקירה ומערכת משפט צינית." אמציה פורת
על סגנונה המיוחד נכתב:
"חריפות ריאליסטית רבת עוצמה [...] חריג ביותר בנוף הספרים שיוצאים לאור בעברית בשנים האחרונות [...] נוגעת בפצע ממאיר שמפעיל את הדרמה הישראלית ואת סיפוריה [...] ללא הרדמה וללא חומרי טשטוש"
(עמרי הרצוג, הארץ).
"תנופת הכתיבה של איילת שמיר מרשימה ביותר [...] היכולת שלה לעצב דמות על נפתולי הנפש שלה, [...] ועברה המשפיע על מי שהיא בהווה - מופתית" (שופטי פרס רמת גן למצוינות ספרותית).