"בתמנות מהחתונה הם נראים כמי שהחיים תכף עומדים לקרות להם, שהעתיד הוא מה שירצו שיהיה והעבר עדיין איננו מחלה חשוכת מרפא."
סיפוריו של רווה שגיא מציגים באירוניה מושחזת שלא נעדר ממנה הומור מיוחד במינו רגעים נבחרים מן החיים שבהם אכזבה, חוסר התוחלת והתקיעוּת בעבר מצטיירים בצלילות מצמיתה. אבל אף אחד מהסיפורים האלה לא יכול היה להיכתב בלי תשתית של אמונה עמוקה בהיותנו ראויים לאהבה ולאושר, ויותר מזה, בציפייה להתגשמותם.
זהו ספרו הרביעי, הראשון בספריה לעם.