ההיסטוריה הגרמנית היא מושא מחקר להיסטוריונים מחד גיסא ומשא זכרון קולקטיבי מאידך גיסא. להיסטוריון הישראלי כמו לזכרון הקולקטיבי הישראלי יחס מיוחד אל ההיסטוריה הזאת; בראש ובראשונה משום שהרייך השלישי חולל את שואת העם היהודי אך גם בשל התפקיד רב המשמעות שמילאו יהודי גרמניה בתולדות העם היהודי. לגרמניה ולהיסטוריה שלה נוכחות מכרעת ובולטת בצמתים חשובים בהיסטוריה שלנו ובתרבותנו.
משה צימרמן בוחן בספרו היבטים שונים ומגוונים בהיסטוריה הגרמנית בעת החדשה מזווית ראייתו של היסטוריון ישראלי המתעמת עם האמירות והפסיקות השגורות במקומותינו על היסטוריה זו ; המאמרים שלוקטו בספר אף מאירים את הדרך המיוחדת והפתלתלה המאפיינת את התמודדותה של החברה בישראל עם העבר הגרמני. הזכרון הקולקטיבי הישראלי מייצר יחס סכיזופרני אל העבר ואל ההווה הגרמני והמחבר המנסה לתהות על מקורותיו ומניעיו של יחס זה עומד על התהום הפעורה בין הפרשנות המקצועית לפרקים שונים בהיסטוריה הגרמנית לאופני התקבלותה בציבור של היסטוריה זו. סוגיית "הדרך המיוחדת" הגרמנית; שאלת חולשתו של הליברליזם הגרמני; ההסבר לעליית הנאציזם; מקורות ההסכמה הרחבה בעם הגרמני לנאציזם בשעתו; מהותה של "גרמניה האחרת"; אופייה של יהדות גרמניה ומעל לכל השאלה המרה: כיצד "זה" קרה? כל אלה ושאלות רבות ונכבדות אחרות נדונות ומוארות בספר.