עַל הַשָּׁנִים בְּנוֹת קַיִן
וְאַתֶּן נָעוֹת וְנָדוֹת
עַל קִלְלַת בְּנוֹת קַיִן
עַל הָאוֹתוֹת אַתֶּן בּוֹכוֹת.
נְגוּעָה בַּסִּימָן
אֲנִי רוֹצָה כָּעֵת לָבוֹא בַּסֵּפֶר
לְרַוֵּחַ לָכֶן בְּאֶצְבְּעוֹת בְּשָׂרִי
מָקוֹם
בֵּין הַשֵּׁמוֹת.
"לובינסקי כותבת את שפת הלא מודע בתערובת של שחרור, פראות, דיוק ויופי. [...] יש לה תשוקה אל השפה, השפה שומרת עליה, ומאפשרת לה להביע את הבלתי ניתן להבעה." גיא פרל, דצמבר 2014.
"אלה שירים אמיצים, שחורגים בגלוי מכללי המותר והאסור של הקהילה הפסיכולוגית, ומערבבים בין במערכות יחסים ארוטיות וטיפוליות." אלי הירש, ידיעות אחרונות, נובמבר 2014.
דנה לובינסקי מספרת מדוע ההתנגדות לאלימות נגד נשים היא זו שמניעה את היצירה שלה, מדוע הגברים נפגעים מאותה אלימות לא פחות ואיך זה קשור למחאת הפסיכולוגים. ראיון. לי פלר, time out, אוקטובר 2014.