חביבה פדיה היא נצר לשושלת של גדולי תורה וקבלה, ממגלמיה המרכזיים של המורשת התרבותית־הספרדית בבבל. משחר ילדותה בירושלים היא גדלה על ברכי תורותיו של סבא רבא שלה, הרב יהודה פתיה, גדול המקובלים בדורות האחרונים. בבית גידולה ספגה גם את המסורת המוסיקלית ואת מורשת הפיוט היהודיות-הבבליות.
פרופ' פדיה, הנמנית עם סגל אוניברסיטת בן - גוריון בנגב, היא חוקרת תורת הסוד היהודית מאז ספרות ההיכלות ועד אבות החסידות הבעש"טיתי ספריה: השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי־נהור (ירושלים תשס"א), המוקדש לעיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים והמראה והדיבור - עיון בטבעה של חוויית ההתגלות במסתורין היהודי (לום אנג'לם תשס"ב), שכבר זוכה לדיונים ערים בקהיליית חוקרי מדע הדתות בחו"ל ידועים גם מחקריה בתחומי הגות ופרשנות. פדיה היא גם משוררת, המתבלטת בקול ובסולם מוסיקלי ייחודיים. ספרי השירה שלה: מתיבה סתומה (תשנ"ו), מוצא הנפש (תשס"ב) - שניהם בהוצאת עם עובד - זוכים להדים מתמשכים ולא רק בישראל ועתידים להתפרסם במהדורה דו־לשונית בארצות הברית. בספרה הרב־תחומי הרמב"ן מתלכדת למדנות מורשתית עם תרומה מקורית למדעי היהדות בזמננו. ספרה בעין החתול הוא ספר הפרוזה הראשון שלה (עם עובד תשס"ח).