דוד פוגל נולד בסטנוב שבפודוליה בז' באייר תרנ"א, 15 במאי 1891. משנת 1912 עד 1925 ישב ישיבת־קבע בווינה ולאחר מכן עבר לפריז. בשנת 1917 התחיל לפרסם בעיתונות העברית שירים ליריים קטנים, רובם חרוזים לבנים, שעוררו תמיד תשומת־לב. ב-1923 יצא לאור ספרו לפני השער האפל - קובץ שירים. את כוחו בפרוזה הראה פוגל לראשונה בתרגומו את הכופר מסואנה להויפטמן. אשתו הראשונה לקתה בשחפת, וגם אצלו נתגלו ב־1920 סימני המחלה. בשנת 1919 עלה ארצה אך הוא לא התאקלם בה וכעבור שנה שב לאירופה לסיבוב הרצאות על "לשון וסיגנון בספרות העברית החדשה". הגורל שהיה מנת־חלקו בשנות מלחמת העולם הראשונה (מחנות־הסגר ורעב) פקד אותו גם בשנות מלחמת העולם השנייה בהיותו בצרפת; אשתו השנייה וביתו ניצלו, אך פוגל נעצר, בהיותו נתין זר, בידי המשטרה הצרפתית של ווישי. וכשתפסו הנאצים את כל צרפת בסוף 1942 עוד ראוהו בחיים. על אחריתו ישנן ידיעות־שמועות שונות וסותרות. על כל פנים בתחילת 1944 מצאו הנאצים את פוגל בהוטוויל (שבדרום צרפת, שם שהתה אשתו בבית־מרפא לחולי שחפת), הוציאוהו משם ושלחוהו כנראה למחנה השמדה.
רומן וינאי עם עובד (2012) - כתב היד האבוד נמצא בין רשימותיו ורואה אור עשרות שנים לאחר פטירת המחבר.