יורם אבי־תמר נפצע קשה בשתי רגליו במלחמת ששת הימים. הספר פציעה מתאר את רגע התפוצצות המוקש, את ליל ההמתנה לחילוץ ואת האישפוזים הממושכים והניצוחים הרבים בבית־החולים בבאר־שבע ובבית־החולים "הדסה" בירושלים. הספר מבוסס על רשימות והקלטות שנעשו בעת האשפוז וההחלמה, ובמוקדו תיאורים של שלבי הריפוי והשיקום, הנכות והשיבה לשגרה, עד מלחמת יום הכיפורים שבה נטל חלק. המחבר מרחיב את מבטו לעבר הארץ והחיים בה, כפי שהם מתגלים "בעיניים של גוף סובל". הוא כותב על המלחמות ועל השאלות שמעלות הפציעה והנכות, ובראשן שאלת "צידוק הדין".
פציעה יצא לראשונה בשנת 1975 וזכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית בשנת 1976. על גב המהדורה הראשונה הובאו, בין היתר, שורות אלו מתוך הספר:
"[...] מה שיובא כאן הוא דיווח פשוט ואמיתי ככל האפשר של פציעה והחלמה ממושכת. תיאור שאינו בגדר זיכרונות של עבר רחוק, אלא בעיקרו ניסיון להבין וחהגדיר, כאילו ממרחק, את מה שקורה בפנים, בעצם זמן ההתרחשות או מיד לאחריה [...] הבטחתי לעצמי שאהיה אמיתי ככל האפשר. זוהי ללא ספק הנקודה העיקרית, ובלעדיה אין תוחלת לכל ניסיוני לתאר את 'מה שקרה' [...]"
עם הוצאת המהדורה המחודשת הוסיף המחבר עוד פרק: "אחרי שלושים שנה", ובו הוא מדבר על הפציעה והנכות כפי שהן מצטיירות במבט לאחור. הוא מעלה, בין השאר, לדיון מחדש את שאלת "צידוק הדין" וצידוק המלחמות, על רקע האירועים המדיניים שהתרחשו מן הימים שלאחר מלחמת יום הכיפורים ועד ימינו, הכיבוש וההתנחלויות, ומלחמת לבנון שנטל בה חלק כקצין חינוך של אוגדת מילואים. עולים מחדש סיפור הנכות, הכאב שלא נגמר, והתקווה לשלום שלא התגשמה.