צ'יק לא גנב את המכונית בקצה הרחוב, ומייק לא עזב את הבית בלי להודיע. הם פשוט שאלו רכב כדי לצאת למסע לכבוד חופשת הקיץ: לגלות את הדרך לחבל ולאכיה, לרמוס שדה שיבולים מתחת לגלגלים כדי לאיית את שמם בענק. מן הכביש המהיר היוצא מברלין עד ערבות פולין הנסתרות ישייטו השניים בלאדה מקרטעת, ייתקלו בנוודים ובהוגים, בצלפים מזדקנים ובנערות מסתוריות. הם ילמדו לשקר, לנווט, לקלל ולרוץ, למלא דלק, לברוח ממשטרת התנועה ולהחליף בין הדוושות. תמיד טוב ללמוד דברים חדשים.
רומן מוטרף ומרגש כבש את לבבות הקוראים הצעירים הגרמנים בקיץ 2011. צ'יק ואני מאת וולפגנג הרנדורף הפליא לתאר חברוּת לא צפויה בין שני נערים שעולם שלם מפריד ביניהם: מייק, ילד שמנת רגיש, וצ'יק, בן מהגרים מוזנח ומופרע.
הספר היה לאחד מרבי־המכר הגדולים באירופה ותורגם לעשרות שפות ברחבי העולם. יותר משלושים הפקות תאטרון נעשו לפיו, לרבות תסכיתים, מחזות זמר ואופרה. הסרט "צ'יק" בבימויו של פאטי אקין ("עם הראש בקיר") יצא לאקרנים ב־2016.
יותר מכל מחבר אחר הצליח הרנדורף לדבר בקולו של דור המתבגרים, לסרטט את מבטם המפוקח והמאוכזב מן המבוגרים האחראים, את ההומור, את הסקרנות, את הציניות ואת הפגיעוּת הגדולה שהם מתאמצים להסתיר.
"סיפור חברוּת פרוע, עצוב, עדין וקורע מצחוק", פאבלישרז ויקלי
"רומן חניכה עשיר להתפקע במחשבות מצחיקות על בומרנגים, ביונסה, התבגרות וחיים בחלל החיצון", וושינגטון פוסט