אלבר קאמי (1913, מונדובי, אלז'יריה – 1960, וילבלֶוֶן, צרפת), חי את שנות ילדותו באלז'יריה, בתנאי עוני. כשהיה בן שנה נהרג אביו במלה"ע הראשונה, והוא גודל בידי אמו, כמעט חירשת-אילמת, ובידי סבתו. ב־1935 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנה פרש ממנה. בשל בריאותו הרופפת (הוא חלה בשחפת) לא גויס לצבא ב־1939, אך בסוף 1941 הצטרף למחתרת הצרפתית והיה, בין השאר, עורכו של כתב העת המחתרתי "קומבה".
יצירתו הפילוסופית החשובה, האדם המורד, שהתפרסמה ב־1951, עוררה תגובות סוערות במפלגות השמאל והביאה לידי קרע מכאיב בינו ובין סרטר. יצירתו של קאמי כוללת מחזות, רומנים, מסות, תרגומים ומאמרים פוליטיים. ב־1957 הוענק לסופר פרס נובל לספרות.
רוב ספריו של קאמי תורגמו לעברית.
בעם עובד יצאו לאור הדֶבר, הזר, המיתוס של סיזיפוס, האדם המורד ומיתת אושר. אדם הראשון ראה אור בצרפת ב־1994.