קרמר החתול ישן כל הזמן

פעם אחת, לפני הרבה זמן, - קרמר החתול היה אז קטן - הוא יצא לגינה ושלף ציפרניו, וסימר את שפמו וחשף את שיניו, התגלגל, התגנב, קפץ וארב...

קְרֶמֶר הֶחָתוּל לָבַשׁ בֶּגֶד-יָם, זָקַף הַזָּנָב, סִמֵּר הַשָּׂפָם, מַסֵּכָה עַל עֵינָיו, סְנַפִּירִים לְרַגְלָיו, נִפַּח אֶת חָזֵהוּ מְלוֹא רֵאוֹתָיו: "הִנֵּה אֲנִי, גֶּבֶר בַּחֲתוּלִים, מֶלֶךְ הַמְּצוּלוֹת, שַׁלִּיט הַנַּחְשׁוֹלִים." וְהוּא חָשׁ אֶל הַחוֹף וְזִנֵּק אֶל הַמַּיִם, וְתֵכֶף טָבַע מִזָּנָב עַד אָזְנַיִם.