אבידן רייך בן 39, אב לבן. גדל בחולון, וכיום מתגורר ברמת גן. הכתיבה, כך הוא מספר, הגיעה אליו בהפתעה לאחר שירות קצר במוצב חודר בלבנון. ההליכה עם הציוד הכבד והאפוד בנוף העוצר נשימה בחיפוש מטענים הייתה חוויה הזויה, והוא מצא את עצמו כותב את סיפורו הראשון "שגרה". ההפתעה הייתה בכך שכתלמיד תיכון היה משוכנע כי הוא טוב במקצועות הראליים ובינוני במקצועות ההומניים, ולפני כן לא חשב מעולם לכתוב. דואליות זו המשיכה בחייו כשלמד באוניברסיטת תל-אביב לתואר שני במדעי המחשב ובו בזמן למד כשנה בחוג לכתיבת פרוזה. בתום לימודיו נסע לשהות ארוכה בהודו. כיום הוא חוקר בחברה בתחום אבטחת מידע.
ספרו הראשון עץ נופל ביער ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 2012. במשך השנים זיכו אותו סיפורים שכתב בפרסים בתחרויות סיפורים: בשנת 2003 זכה סיפורו "שטיל" במקום השני בתחרות בכתב העת הספרותי עיתון 77, ובשנת 2009 זכה סיפורו "כריכה עבה" במקום הראשון בתחרות "שירת המדע" לזכר פרופ' עופר לידר.
"הכתיבה על דבר-מה מכל הזויות היא הדרך האינטימית שלי להתקרב לדברים, לנתח תהיות שעולות בי. בזמן הכתיבה על כמה דמויות אני כל הזמן מחליף 'משקפיים', ובכל פעם אני רואה את העולם דרך תודעה של דמות אחרת. לפעמים, כשאני מרים את הראש מהלפטופ אחרי כתיבה רצופה של שעה-שעתיים, אני נשאר זמן-מה ללא שום 'משקפיים', גם לא אלה שלי. ואז אני מוצא את עצמי מביט בקרבה רבה באדם זר ברחוב, ברוֹך. אלה רגעים חזקים מאוד".
כרטיס קורא עם אבידן רייך time out תל אביב, ינואר 2013.
"לפעמים בשביל לראות את האנושיות, צריך מעט חומר" אבידן רייך בראיון לשרי שביט, ynet ספרים, ינואר 2013.