אדם מישראל שנולד ברוסיה לפליטים רדופי חרב בזמן מלחמת אזרחים ורעב, אדם שהוריו הציוניים הביאוהו לארץ-ישראל כתינוק ושתלו אותו בחולות הזהב של תל-אביב הקטנה, אדם שכילד זוכר את אימי מאורעות תרפ"ט וגופות חללים יהודים מובאים שותתי דם באלונקות לבית חולים "הדסה" בתל-אביב, אדם שכנער אחז ברובה ונשלח במאורעות תרצ"ו להגן על נקודות ישוב מבודדות ומוקפות אויבים ואז כבר ראה את חבריו נופלים לידו והוא עצמו קם והרג ערבים הקמים להרגו – אדם שכגבר צעיר נלחם בשדות הקרב של המדבר-המערבי ואירופה במלחמת העולם השנייה והיה בין פותחי מחנות המוות של רוצחי עמו ובין מצילי שאריות הפליטה – אדם שמאז המשיך ונלחם במלחמת העצמאות ובמלחמות ישראל שבאו אחריה עד שנשלח לעורף ובניו המשיכו להילחם במלחמת יום-כיפור כשהוא מגוייס ליחידה הנוראה אולי ביותר שידע בחייו: יחידה שתפקידה להודיע להורי חללים על נפילת בניהם - האם ייפלא הדבר כי אדם זה, ורבים אחרים כמוהו, יבקש במסורת עברו היהודי והציוני, עלייה גודל וחונך ובה גאה ומאמין, אחר הנאמר והנכתב בנושא השלום.עבודה זאת עשיתי בידיעה כי אינה שלמה, בוודאי מקוטעת ואין בה למצות את הנושא.
"אין לי כל יומרה "מדעית" בעבודה זו ובוודאי יש בה אלמנט של חופזה ואכן אצה לנו, לבני דורי, דור תקומה, דור גבורה ודור תקווה, הדרך.
ההרגשה היוקדת בי היא, כי עלינו להוריש לבנינו לא רק את תורת הלחימה והעמידה על הנפש, אלא גם תורת השלום שאותה קיבלנו מאבותינו.
(מתוך ההקדמה לספר)
הערות: דניאלה די-נור - מוציאים לאור