קְרֶמֶר הֶחָתוּל לָבַשׁ בֶּגֶד־יָם,
זָקַף הַזָּנָב, סִמֵּר הַשָּׂפָם,
מַסֵּכָה עַל עֵינָיו, סְנַפִּירִים לְרַגְלָיו,
נִפַּח אֶת חָזֵהוּ מְלוֹא רֵאוֹתָיו:
"הִנֵּה אֲנִי, גֶּבֶר בַּחֲתוּלִים,
מֶלֶךְ הַמְּצוּלוֹת, שַׁלִּיט הַנַּחְשׁוֹלִים."
וְהוּא חָשׁ אֶל הַחוֹף וְזִנֵּק אֶל הַמַּיִם,
וְתֵכֶף טָבַע מִזָּנָב עַד אָזְנַיִם.