אמנות

מיד לאחר המבול – הקטסטרופה העולמית הראשונה – קיבלה האנושות החלטה אסטרטגית חשובה: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" (בראשית יא). זוהי כמעט העדות הראשונה בנושא התכנון האורבני הידועה לנו. לגבי שאר הנושאים התכנוניים – נותר לנו רק לעקוב אחר הממצאים הארכיאולוגיים, להיעזר בדמיונם של אמנים וציירים, או סתם לנחש.

"אחד מי יודע" הוא סיפורם של שלושה – גדי דגון, אוהד נהרין ועדי שטרן. הצילומים מספרים את סיפורם של רקדנים ואנשים, של מחולות שהזמן לא עצר והם חוזרים ושבים לרפרטואר וגם של מחולות שלא נרקדים עוד. הם מאפשרים מבט על ההתפתחות של שפת התנועה הנהרינית ושל שפת הבמה.

ממה עשויים אלופים? על מה הם חלמו כשהיו ילדים? חנוך פיבן מצייר בחפצים ובמילים 22 מהספורטאים הבולטים בארץ ובעולם.

"יפה מאוד", יימצא מי שיחייך אלי בפטרונות בשורה השנייה מהסוף [תמיד דווקא בשורה הזאת]. "אבל מניין לך מה רצה האמן, ומה הבין הקהל שלו?" זו שאלה טובה. אבל כדי לענות עליה - כך טוען ספר זה - מוטב לוותר עליה מלכתחילה. הוא אינו שואל מה אומרות תמונות, אלא איך הן פועלות בשדה הפומבי של שליטה ונשלטות.

בקובץ זה נבחנים הקשרים בין תרבותיים של האמנות הישראלית העכשווית, ומוארים מקורות יניקה שלה במורשת התרבות היהודית לדורותיה. מעיוניו המחקריים של פרופסור מרדכי עומר אנו למדים, שהיעדרם לכאורה של מוטיבים וסמלים מסורתיים באמנות הפלסטית שלנו מוכיח באופן דיאלקטי את נוכחותם.

מה מושך אותנו ביצירת האמנות? מהו שדה ההתרחשות של יצירת האמנות? כיצד נתאר את יצירותיו של הגאון? האם היופי מסתיר או חושף? בשאלות מרתקות אלה ובאחרות עוסק הספר, הפורש עקרונות-יסוד בקריאה פסיכואנליטית של האמנות.

הספר מציע זוויות של צפייה רב-ממדית על יצירות שונות מאוד זו מזו, ישראליות ובינלאומיות, בשדה גדול של אמנות עכשווית. הוא משרטט מפה קטנה של מוקדי עניין ומביא מאגר בסיסי של תובנות והקשרים, המעמידים יסוד לצפייה מושכלת הנדרשת לכל אמנות בכל זמן - אבל אמנות עכשווית תובעת אותה ביתר תוקף.

משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם ב'מחתרתית', נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה, ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה, אנגלמאיר מייצר 'אילוסטרציה' המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה.

זהו הסיפור של צידו האחר של הקנבס. כרמלה רובין מתחקה אחר גורלם של עשרות מציוריו של ראובן ועוברת עם הקורא דרך שחוצה זמנים ויבשות. ציורים שאבדו ונתגלו, ציורים שנגנבו ונמצאו, ציורים שנשכחו מלב ונעלמו מעין – אט אט מצטרף פרט לפרט, קו לקו, ומתמלאים הפערים. כך מישיר בד בבד מבט אל עולמם של אספנים ומספר סיפור של מאוויים ותשוקות, אכזבות וקנאות, ולעיתים נדיבות ושאר רוח.

נסיון נוסף לקבץ ולהגיש לקורא העברי – חובב הקולנוע – כמה ממאמרי היסוד בהיסטוריה ובאסתטיקה של הקולנוע. המאמרים כולם נכתבו בידי אנשים שעיסוקם העיקרי עשיית קולנוע, והכתיבה התיאורטית בדרך-כלל איננה תחום עניָנם המובהק.

דוקומנטלי – אסופת מאמרים ראשונה על קולנוע דקומנטרי ישראלי. ספר זה מבקש לעורר דיון חיוני סביב העשייה הדוקומנטרית העכשווית, באמצעות יצירת מפגשים בין חוקרי קולנוע, פסיכואנליטיקנים, חוקרי ספרות, אמנים פלסטיים, משוררים, חוקרי תרבות והיסטוריונים.

מאיר אגסי הוא אחד מסופרי האמנות הבודדים והמופלאים שצמחו בישראל בשפה העברית. הכד מטנסי: מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983, הוא אנתולוגיה של למעלה מארבעים רשימות נדירות שהתפרסמו במהלך חייו בעיתונים, במגזינים ובכתבי עת שונים בישראל.

המוזיקה לפני הכול מיועד לקהל קוראים רחב, ולאו דווקא למוזיקאים מקצועיים. הוא מכוון לשאלות ולתהיות, ולא לתשובות נחרצות. מטרתו היא להציג בפני הקוראים כמה תהיות עקרוניות על שירה מולחנת על זרמיה השונים, ולתרום, בין השאר, לדיון המתםתח בשנים האחרונות סביב התופעה הייחודית של הלחנת שירי המשוררים בישראל.

אי אפשר להבין את החברות המכונות "מודרניות" בלי לבחון את יחסי-הגומלין בין המציאות והדימוי. ואין דרך טובה לכך מבחינתן של מערכות הדימויים שמעניקה לנו המצלמה: שכן לעוצמת השפעתם אין מתחרה. בכושר ניתוח נוקב ובביטוי שנון דנה הסופרת והמבקרת סוזן סונטאג בקשת רחבה של בעיות אסתטיות ומוסריות, שהתעוררו עקב השפעתו הכבירה של הצילום בימינו.

מה שהחל להסתמן בשלהי המאה התשע-עשרה כבידור עממי להמונים, התפתח והיה, בתהליך מרתק ומורכב, לאחד מסוכני ומפיצי התרבות המובהקים של המאה העשרים. אלפי סרטי קולנוע – תיעודיים ועלילתיים – ריכזו אל אולמי ההקרנה האפלים מעריצים ואוהבים נלהבים.

"ביני לביני אני אומר: אתה נסער. נסה פעם אחרת. אלא שגם בפעם האחרת אני נסער. והזמן עובר. יש לי מה לומר. להשאיר לדורות הבאים. ובכל פעם שאני מבטא את זה במילים – אנשים נרתעים ממני כמפני מצורע. זהירות, מטורף!"

יצירת המופת "חיי מיכלאנג'לו" הינה ביוגרפיה של האמן הנודע מיכלאנג'לו, אך יותר מכך, זהו סיפורה של תקופת הרנסנס באיטליה בכל הדרה. אירווינג סטון מתאר, דרך עיניו של מיכלאנג'לו, את עולמן של פירנצה ורומא בעת ההיא: מלחמות, נסיכים מלאי איבה, מזימות דתיות, והאמנות הנפלאה שנוצרה בתקופת הרנסנס.

בספר מרתק זה, מגוללת המחברת את התפתחות התנועה הסוריאליסטית ואת חיי ראשיה ומנהיגיה משנות העשרים ואילך. בכתיבתה הקולחת וביכולתה לטוות אריג מגוון ורב-צבעים היא מצליחה להבהיר לקרואיה כיצד ומדוע מסמנת קבוצת אנשים חריגה זו צומת דרכים חשוב בתולדות התרבות המודרנית.

חלוץ, עבודה, מצלמה מתחקה אחר הדרמה של תולדות הלאום היהודי השב אל מולדתו כמו שהיא משתקפת בסרטי התקופה: מימי ראשית הכיבוש הבריטי של ארץ-ישראל ב-1917 ועד ראשיתה של מלחמת-העולם השנייה ב-1939.

דוד טרטקובר נולד בחיפה, גדל בירושלים וחי בתל אביב. בגיל 18 הלך לצנחנים, משם לבצלאל, ובגיל 22 נסע ללונדון ללמוד עיצוב גרפי. הוא שב משם לירושלים, אחר כך ירד לתל אביב והתיישב לעבוד. מאז הוא לא חדל.

לאונרדו דה וינצ'י הוא המרתק והמסתורי ביותר באמני הרנסנס. דמותו, אישיותו, חידושיו ואורחות חייו מוסיפים לרתק ולסקרן רבים, מאות שנים לאחר מותו. מי היה האיש המתואר בפי כל כגאון? בביוגרפיה מיוחדת במינה זו מתמקד צ'רלס ניקול בחייו של היוצר הענק, מאיר בהם צדדים נסתרים ועלומים וחושף דיוקן שלא נודע עד כה.

לקראת יום הולדתו החמישים של ח"נ ביאליק יצאה לאור ב"הוצאת חובבי השירה העברית" בברלין מהדורה ביבליוגרפית מהודרת של כתביו (1923); ארבעת כרכי המהדורה עוצבו בידי האמן יוסף בּוּדְקוֹ, שחי ופעל בברלין באותה תקופה.

המודרניזם של ראשית המאה העשרים הוא ללא ספק אחת ההרפתקאות המרתקות ביותר בתולדות האמנות המערבית: תוך עשורים בודדים שינו היוצרים המודרניסטים את פניה של האמנות מן הקצה אל הקצה, והפכו על פיהן מסורות ומוסכמות שהתגבשו לאורך מאות שנים. הספר מתמקד בשלושה מן הזרמים החשובים ביותר

הקולנוע הפלסטיני, ברוב שנותיו וגלגוליו, התגייס לשרת את המאבק הלאומי. הוא ביקש לגולל את ההיסטוריה של העם הפלסטיני ולתאר את חיי היום יום של בניו: גברים, נשים וילדים. החוקרת הישראלית והחוקר הפלסטיני עוקבים אחר התפתחותו של הקולנוע, אגב איתור תגובותיה של יצירה זו להתפתחויות הפוליטיות והחברתיות.

אצל רוב בני האדם, הנחש מעורר רגשות עזים של איבה ופחד, מיאוס וסלידה. את יוסי אבולעפיה נחשים מצחיקים. מצחיקים עד דמעות לאורך ספר שלם. הוא ארגן חגיגה למאות נחשים וגילה פן חדש ומפתיע: מבעד לחזות הקשוחה והכעסנית, מתחת למעטה היובש והקרירות, מסתתרת ישות רבת חן, שובבה ושופעת הומור.

החיבור המקיף ביותר על המוסיקה הישראלית עד כה. המבנה המעין לקסיקוני מביא לקורא מידע מעודכן ומרחיב דעת על הישגיה ושיאיה של העבודה המוסיקלית בארץ ומצביע על היצירה ויוצריה בימינו אלה. מרשימת המחברים ויצירותיהם לא נעדרת אף דמות חשובה אחת במוסיקה הישראלית הקונצרטנטית.

אגדות הן פנינים שנוצרו סביב גרגרי החול של המציאות, והן גם סוסים טרויאניים שמבריחים לתוכנו תכנים מורכבים בחסות הפשטות והתמימות. ספר זה מבקש לחשוף את התכנים האלה. ובד בבד הוא עוסק גם בתרבות. כי תרבות גבוהה אינה עניין מנותק ואקדמי אלא חלק מסבך חי וגמיש שבו כל דבר קשור לכל דבר.

"ספונטניות באמנות" הוא ספר יחיד במינו הן בנושאו המרתק, שחוקרי תרבות ממעטים לעסוק בו, הן בדרך שבה המחבר משכיל להפתיע את קוראיו בכל פרק מפרקיו: בדוגמאותיו המקוריות, בלשונו הבהירה ובהעזתו הייחודית לפרוץ גבולות של תרבויות, ענפי מחקר מוגדרים וגישות מקובלות.

בביקור שערך אברהם בַּלַבַּן בבית האמנים בתל אביב בשנת 2020 משכה את תשומת ליבו תערוכה של צייר בשם עמי שִׁנער. מהציורים השתקפה עירוניות תל־אביבית עכשווית, בועטת אך גם מלטפת. ידידות שהתפתחה בין השניים הניבה שיטוטים משותפים בתל אביב, ואלה מתוארים כאן – מפגש בין מכחול למקלדת.

תמרה ריקמן חושפת את פנקס העבודה, את אוסף רישומי ההכנה של פסלים וציורים. אך רישומים אלו לא נעשו מעולם לפסלים ולציורים. והנה בדמותם זו, הלא ממומשת, במעמדם כחפץ-אמנות-בהמתנה, מוצגים הרישומים בפנינו לראווה, כחלק מתערוכה. על-ידי כך, עם הצגתם, הם נעשים בכל זאת למה שאינם – לחפץ אמנות ממומש.