הסדרה הלבנה

האנשים מעלים את ילדיהם קרבן לענקים מתים החיים על הר ורק ילד אילם מנסה להניא אותם מכך. אדם שאיבד את זכרונו מחפש את זהותו ומגלה שאינו אלא ניצב בסרט. איש יושב על עץ וצופה בבני עירו מתקופות שונות שדרכיהם מצטלבות בתוך מבוך של מראות

בימי הסקאדים מסייר המשורר אריה סיון בעיר מולדתו העזובה למחצה ומוצא מזוודה זרוקה ובה מחברות מצהיבות בנות 60 שנה. מסתבר שזהו סיפורו של בלש פרטי, שנשכר לגלות את עקבותיו של נעדר, רודף נשים תל אביבי ידוע לשמצה

בספר זה 14 מסיפוריו המוקדמים של ריימונד קארבר. הקורא העברי שמכיר את קבציו המאוחרים יותר – "דבר קטן וטוב" (כתר, 1987) ו"על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה" (הסדרה הלבנה, עם עובד, 1992) – ימצא גם כאן את אותה כתיבה שהקנתה למספר אמריקאי זה את פרסומו הגדול: כתיבה בוטה ומדויקת, דלת מלל אך טעונת רגש.

אובדנם של אמו ודודו, הקרובים היחידים שהכיר מעודו, הופך את מרקו סטנלי פוג, מספרו וגיבורו של ספר זה לאחת הדמויות הבודדות והמנותקות ביותר בספרות העולם. רק לאחר שכמעט יאבד גם את עצמו, יחזיר לו המקרה העיוור את הזיקה אל מוצאו ואל העולם.

גיבור הרומן הזה הוא מורה להיסטוריה, מומחה לימי הביניים הקדומים. האיש בודד מאוד בנישואיו ובמלה את רוב זמנו בישיבה על המרפסת. משם הוא יוצא יום אחד למסע בתוך מוחו, בלווית ברוך, ילד מבית שכן, שבעזרתו הוא מבצע את השוד" הפאראפסיכולוגי הראשון בהיסטוריה."

"גוף זר" הוא כמעט סיפור בלשי, נסיון של אשה צעירה להתחקות אחר סוד הטמון בעברם של הוריה, שיספק לה מפתח לחייה הרגשיים בהווה. כתיבתה של ליה נירגד מצטיינת ביכולת להתבוננות חדה שבאמצעותה היא מנהלת עם המציאות דיאלוג לשוני חם ומפוכח.

"אבו ג'ילדה" חסר הבית ושלושה מבני משפחת הניג מרואיינים בעקבות מקרי רצח. בכל ראיון נחשף פן חדש בסבך של אלימות רגשית המפוררת מבפנים את חייה של משפחה רגילה לכאורה. ובתוך המונולוגים שזורות תגובותיה של העובדת הסוציאלית עצמה, שגם בה מתחיל להתחולל תהליך מוזר.

"יעקב הולך" הוא רומן משפחתו המשורטט בקווים עדינים ומסופר על רקע התהפוכות ההיסטוריות של המאה ה-20. במערבולת הארועים נשזר הסיפור הקולקטיבי הלאומי עם סיפור פרטי של נוכחות אינטימית בתוך הבית, או מגע של ילד בחפץ מוכר.

סיפורים קצרים המאירים מציאות קשוחה בהוויה ישראלית עירונית. הסיפורים כתובים כמו סרט קצר ומציגים מיניות בוטה בסיטואציות של חוסר מוצא נפשי באמצעות מבע אנושי קשוב ומתוח. גיבוריהם מורדים בתפקידים החברתיים שבהם הם לכודים.

בסיפור זה חמישה פרקים. הראשון מתרחש בשכונה ירושלמית ומעביר לפנינו בפירוט ובאירוניה את תודעתו של הגיבור, שֶגֶב, ביום שטוף-השמש בו עתידה חברתו אסנת לעזוב אותו.

סיפוריה של אפרת שטיגליץ מתבוננים באורח ישיר, מדויק וחסר פניות באנשים ובמצבים. תיאור פרטני של חפצים, מראות ומפגשים בין בני-אדם בתמונות מקוטעות לכאורה. בצד האיפוק, האירוניה וההומור יש בסיפורים הרבה סימפטיה והשתתפות. אנשים בודדים מחפשים ואף מוצאים, לרגעים ספורים, מגע, חום ולפעמים אפילו אושר.

"איש בלי ידיים בא לדלת למכור לי תצלום של הבית שלי." מי חוץ מריימונד קארבר יכול לפתוח סיפור כך, ולהראות בהמשך את החֶסֶר הכואב עוד יותר שממנו סובל בעל הבית? מי כמוהו מכיר מבפנים ומכל הצדדים את הסבך הבלתי פתיר של בדידות, אהבה, כעס, אלימות, ניתוק?

שלמה צמח (1886-1974), יליד פלונסק בפולין, מבקר ספרות רב השפעה, מספר ומסאי, פובליציסט, אגרונום, איש העלייה השנייה, ממייסדי תנועת העבודה הארצישראלית.

"הם נותנים לי אותה בידיים. הם אומרים לי, תראי איזה ילדה נהדרת יש לך! הכי יפה בכל המחלקה. אני אומרת הלם, זאת טעות. כי נולד לי בן. הם אומרים שתיכף יתנו לי כדור ומשהו לשתות. הם שואלים אותי איך אני מרגישה. אני אומרת להם שאני מרגישה מצוין."