"מה שמך, בחור?"
"יוזף פרונק," ענה יוזף [...]
"המקום הזה הוא אדמת קודש. יברך האל את ארצך, בני."
"זאת לא הארץ שלי," אמר יוזף.
"ודאי שכן," אמר בוש, וטפח ליוזף על שכמו. "תהיה בטוח שכן. היא שלך ככל שתעשה אותה שלך."
"אבל אני מבוסניה..."
"זה הכל משפחה אחת גדולה, הארץ שלך. אם יש אי-הבנה אתם צריכים לפתור אותה." בוש הנהן, הסכים עם עצמו בלבביות. [...]
השנה 1991, והשיחה הגרוטסקית הזאת בין צעיר בוסני אחד, יוזף פרונק שמו, ובין נשיא ארצות הברית בוש (האב) מתנהלת על אדמת אוקראינה, בגיא ההרגה של באבי יאר, לאחר שהנשיא נשא נאום נמלץ ונשבע חגיגית ש"רצח כגון זה לא יתרחש שוב לעולם". זמן לא רב לאחר מכן יתחוללו מעשי הרצח והטבח ביוגוסלביה, ואותו צעיר בוסני שהנשיא האמריקני לא ידע אל נכון היכן מולדתו, יחפש לו בארצות הברית מקלט ועבודה ואהבה, ובייחוד – ריחוק מן הזוועות המתרחשות בארצו. הוא יתיישב בשיקגו, שגם תושביה, כנשיאם, אינם מתאמצים לדעת היכן היא אותה בוסניה ומה בדיוק מתרחש בה, אבל רבים מהם מאירים לו פנים, ואילו הוא מתקשה להחזיר להם באותה מטבע. זר הוא בארצם וכזר הוא מתבונן בחברה האמריקנית. עיניו נמשכות לא אל הדברים הגדולים דווקא כי אם בעיקר אל המון הפרטים והאירועים הזעירים שנקרים לפניו ומסגירים לעיתים קרובות תהומות של עוול וסבל. ובכל זאת הוא חי את חייו הצעירים, מוצא עבודה פה ושם ואף מתאהב בנערה והיא מחזירה לו אהבה... אבל כותרות העיתונים ומרקע הטלוויזיה וגם מכתבים מחבר שנשאר בסרייבו עירו מוסיפים להודיע לו "מה קורה הרחק בבית. ומה שקרה שם היה המוות"- והמוות הזה אינו נותן לו מנוח. כי המלחמה בארצו פצעה ופילחה את חייו לבלי תקנה, כנראה: היו ימי הילדות וההתבגרות והעלומים בסראייבו, שבשנות השמונים "הייתה מקום נהדר לצעירים", ויש הימים שאחר- כך, שבהם אי-אפשר עוד לעקור את האימה מעמקי הנשמה ואי-אפשר עוד להיחלץ מין הבדידות הקיומיות ואי-אפשר עוד למצוא שייכות לשום מקום.
איש משום מקום, ספרו השני של אלכסנדר המון, שב ומשלב בווירטואוזיות - שכבר ניכרה היטב בספרו הקודם שאלת ברונו - את סיפורו האישי של אדם אחד עם הטרגדיה הפוליטית והאנושית של יוגוסלביה בפרט ושל המוני המהגרים והעקורים בעולם המודרני בכלל. הוא עושה זאת בעדינות ובפראות, בהומור וברצינות, באירוניה ובכאב - מלאכת מחשבת של צירופים מפתיעים המדברים אל הרגש ואל השכל כאחד. הספר הזה הוא אחד מאותם ספרים לא-רבים, שבשעת הקריאה בהם אתה מוצא את עצמך משתאה אל מול כוחה של ספרות במיטבה לכונן חיים כה עשירים מתוך חורבן נורא כל-כך.
"אלכסנדר המון הוא מן התגליות הגדולות של סדרת פרוזה אחרת, תחילה בקובץ הסיפורים "שאלת ברונו" מ-2001, וכעת בתרגום מצוין של הרומן 'איש משום מקום', המבריק, העשיר והאנושי לא פחות מקודמו."
טל ניצן, מוסף "ספרים", "הארץ"
"...מה שנשאר בסופו של דבר מ'איש משום מקום' לא שייך לתורת הספרות אלא לרגעים אנושיים של אהבה, זוועת מלחמה, חמלה ובדידות..."
אירי ריקין, מוסף שבת, "מעריב"