"הם קינחו בעוגת גבינה ואוכמניות נטולת-שומן עם יוגורט
קפוא דל-שומן בטעם קיווי וקפה צרפתי נטול-קפאין בטעם וניל-אגוזים.
'אז מה קורה
בצ'כוסלובקיה', שאלה אמה של אנדריאה.
'יוגוסלביה, אמא, יוגוסלביה', אמרה אנדריאה.
'קראתי כל זה, ניסיתי להבין, אבל אני פשוט לא
מסוגל לתפוס את זה', אמר אביה של אנדריאה.
'אלפי שנות שנאה, אני מתאר לי'.
'זו סאגה עצובה', אמרה אמה של אנדריאה.
'קשה לנו להבין את זה, מפני שאנחנו כל-כך
בטוחים כאן'".
השיחה הזאת מתנהלת בביתה של משפחה אמריקנית שמארחת צעיר מסראייבו הנצורה. אי-שם בעולם נרצחים בני-אדם בהמוניהם, ואי-שם בעולם נהנים בני אדם מארוחה דשנה, צופים בנוחיות, בין משחק בייסבול אחד למשנהו, בתמונות הזוועה – תוהים להרף-עין אם אותו "אי-שם" הוא בצ'כוסלובקיה, ואולי ברוסיה, וחוזרים אל שגרת חייהם "הבטוחה כל-כך". המציאות הזאת שחזרה שוב ושוב במאה ה-20 היא אולי מסימניו היותר נוראים של העידן המודרני, ועומדת במרכז קובץ הסיפורים הראשון של אלכסנדר המון, בן סראייבו שהיגר לארה"ב. בתוך כך הוא מספר את סיפורה העצוב, המחריד, של יוגוסלביה. אבל לא "סאגה" יש כאן – שלא תצלח עוד לתאר את פרצופה של האלימות וקהות-החושים בעת החדשה – כי אם צורות ספרותיות רבות ושונות, המנסות ואף מצליחות לספר את מה שאי אפשר עוד, כמדומה, לספר לאוזניים ולעיניים שכבר ראו ושמעו הכול.: אלה על מרקע הטלוויזיה ואלה בחוצות סראייבו, סרברינקה, ובשאר עריה וכפריה של יוגוסלביה לשעבר. כל סיפור בקובץ הולך בדרך משלו: האחד מקוטע, האחר מתפצל לסיפור מרכזי ולסיפור משני, לכאורה, המסופר כולו בהערות-שוליים, האחר נע בין מונולוג של דמות אחת, למכתבים של דמות אחרת, ויש גם סיפורים המספרים את הדברים באורך-רוח רב, מתחילתם ועד סופם. ואף שיש כאן וירטואוזיות מופלאה, פריטה מדויקת על כל מיתריה של השפה והכתיבה הספרותית – אירוניה ופיוט, גרוטסקה וטרגדיה, צחוק ועצב – אין זו וירטואוזיות לשמה, שכן בסוף קריאתו של הקובץ אתה מגלה שעשית מסע על פני פיסה של היסטוריה, היסטוריה שהולכת ונמשכת בימינו אנו: ממלחמת-העולם ומחנות הריכוז של הנאצים ושל סטאלין, דרך בתי-הכלא של טיטו ומלחמת האזרחים ביוגוסלביה – ועד שיקגו של שנות התשעים. ולא מסע מופשט, אלא ממשי ומוחשי מאוד, שהפגיש אותך עם גורלם האישי של מעונים ועקורים וגולים, עם הברוטאליות, האכזריות והאיוולת שעשו שמות בגופם ובנפשם. איש-איש וגורלו – וברקע רועם כל העת קולם האילם של מיליונים רבים כמותם ומיליונים אחרים שעמדו ועודם עומדים מנגד. הספר הזה הוא מאותן יצירות ספרותיות מעטות המצליחות לגעת בדברים בלי לזייף – מפגש נועז בין האמנות ובין המציאות.
אלכסנדר המון נולד בסראייבו ב-1964. ב-1992 היגר לארצות הברית, והוא מתגורר כיום בשיקגו. סיפורים מפרי עטו התפרסמו בניו-יורקר, וב-1999 נכלל במחבר: Best American Short Stories .
הקובץ שאלת ברונו נכתב באנגלית וראה אור בשנת 2000.