באחד מימי חורף 2005 נועדו בווילה רדופת עבר על גדות אגם ואנזה שליד ברלין ארבעה אנשים: זקן ממולח הסוחר ביודאיקה, שנחשד בשעתו שהוא סוכן ה"שטאזי", פרופסור וינאי, שבשנותיו הסטודנטיאליות בתל אביב נמנה עם פעילי ה"כנענים", דוקטורנטית גרמנייה החוקרת את שירת אלזה לסקר־שילר וסופר ישראלי המתקשה להשלים את כתיבת הרומן החדש שלו. זימן אותם לשם מיליונר ירושלמי, שעסקי הנדל"ן שלו חובקי עולם, והוא אב שכול, המבקש להיוועץ בהם בסוגיה הקשורה לטרגדיה שלו.
בעת השהות הקצרה בוואנזה נכבש הסופר לעולמם המסוכסך של הנוכחים ועוקב בסקרנות ובאמפתיה אחרי הקשרים ביניהם, קשרים הטעונים חמלה ורשעות, הכנעה ורצון להשפיל, ערמומיות ותום. גם לאחר פרידתם ממשיך הסופר לעקוב אחריהם – תחילה מהארץ ואחר כך מברלין, שהוא חוזר אליה כעבור שנה וחצי, ימים מעטים לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, ומצליח לעמוד על סוד מעשיהם ואף לחזור אל מלאכת הכתיבה.
מתוך העלילה הזאת עולות, כרוחות רפאים המגיחות בלילות ממעמקי אגם ואנזה, עוד עלילות: גילוי הקסם האפל שהגרמנים והעיר ברלין מהלכים על צאצאי הנרצחים, חידת הקיום היהודי, ומעל לכול – אלמותו של הספר, שגם כשהועלה על המוקד בכיכר האופרה של ברלין, בליל 10 במאי 1933, הגווילים נשרפו אבל האותיות פרחו באוויר. רומן חדש, מפתיע ושונה מכל מה שכתב חיים באר עד כה.