ציון לשבח - פרס ברנר
מנימוקי חבר השופטים: "הספר 'אפריקה בלוז' מאת אילת שמיר הוא מעין ממואר פואטי ומתוחכם שכותבת בת על אביה ממרחק השנים. אפריקה וישראל מתערבבות זו בזו ביצירה שחודרת בכישרון אל שאלת הגבריות הישראלית ושבריריותה".
"הישראלי" – כך מכנים אותו באפריקה – הגיע לכאן עם אשתו ועם בִתו הקטנה כאל מקום מפלט. לא מעט עבר עליו לפני כן בישראל, ודווקא בארץ הרחוקה קיווה למצוא לעצמו ולמשפחתו קצת נחת. אשתו, להפתעתו, לא היססה לבוא איתו, אבל הכול שונה כל כך מכל מה שציפו לו, וחברו החדש, קצין מקומי, מעורר בה רתיעה גם בלי שהיא יודעת מה בכוונתו לעולל.
בִתם הקטנה בת הארבע, מנותקת מחברת ילדים, מוצאת נחמה בחיות שבחצר הבית: כלב גדול וסבלן, קוף קטן תזזיתי וצב ענקי. מעט ממה שהוריה חווים נקלט בחושיה, אבל אף לא שמץ ממה שאביה עושה בארץ הזאת עם חבריו בשליחות צה"ל. הקיסר היילה סלאסי ביקש שיאמנו את צבאו, אבל זמן רב מדי הוא נאחז בשלטון, וקבוצת קצינים צעירים כבר להוטה להדיח אותו.
חמישה עשורים יעברו עד שהבת הקטנה תתחיל להבין מה היה שם; זו הבנה מעמיקה והולכת, שיכולה להאיר חיים שלמים לאחור.
בתוך הנופים הזרים כל כך, שמצטיירים כאן במלוא מוחשיותם, פונה אילת שמיר אל אזורים טעונים, גבריים, שסופרים מהססים לעסוק בהם ומעוררת אהדה אל גיבוריה גם בחולשותיהם הגדולות ביותר – קצינים, קיסרים או משרתים. שניים מספריה הקודמים פסנתר בחורף ונטל ההוכחה הגיעו לחמישיית המועמדים הסופית של פרס ספיר.
___________________________
״היכולת לעבור בין העיניים של הדמויות, ובין הזמנים מעוררת התפעלות .לא פחות מרשים ומשכנע היחס לדמויות – בעיקר לגברים – מלוא הכף ביקורת ועם זאת הרבה חמלה, והדברים מתחברים, בסוף הנהדר, להרגשה של חיים שלמים. הספר זורם, חי, מלא ליבידו ודעיכת ליבידו, והגורל עובד שעות נוספות. [...] אפשר לכתוב ספרות יפה מצוינת שהיא גם זורמת וקריאה להפליא. שאפו"!
פרופ' יגאל שוורץ
״[…] ויש כל כך הרבה מה לומר [...]: על ההתחקות הדקדקנית אחר הגבריות הישראלית ותהליכי ההשחתה שהיא עברה, על היכולת לראות את הטראומה היושבת בבסיס ההשחתה הזו, על האנלוגיה הפוליטית החריפה לימינו, על הדיאלוג עם כותבים אחרים [...] זה באמת על קצה המזלג רק כדי לומר שהספר נהדר וחכם וכתוב נפלא.״
פרופ' חיים וייס